הר ציון סיור 7/5/2021
כנסיית הקבר
תגובת יסכה הרני להצהרת הכנסיות (האורתודוכסית, הארמנית והקוסטודיה הפרנסיסקנית) ולסגירת כנסיית הקבר בירושלים:
ביום ראשון ה25 בפברואר 2018, מצאו אלפי תיירים ומקומיים את כנסיית הקבר סגורה וכרזה מתנוססת עלייה הקוראת ״די לרדיפת הנוצרים בירושלים״. הצהרה משותפת של ראשי הכנסיות פורסמה, בה מואשמת ישראל בהתנהגות המזכירה צעדים נגד יהודים באירופה ״בימים חשוכים״. ישראל נקראת להפסיק את רדיפת הנוצרים ונישול נוצרים מבתיהם ואדמותיהם.
צעד דרמטי זה מעיד על הפוליטיזציה והשימוש הציני במקום קדוש. הנושאים המטרידים ובצדק את הכנסיות הינם:
1. מיסוי של נכסים מניבי רווחים בבעלות הכנסיה.
2. דיון בהצעת חוק של ח"כ רחל עזריה, נגד מימוש החזרתן של אדמות כנסיה בתום שנות החכירה.
אתייחס לטענה הראשונה: לפי פקודת העיריות יש למסות מוסדות מניבי רווחים כגון: מסעדות מלונות ואכסניות. הכנסיות זכו מן ההפקר שנים רבות ולא שלמו ארנונה.
מקומות תפילה ואתרי קודש פטורים מתשלום לית מאן דפליג. דרישתו של ניר ברקת, הגם שמהולה בפוליטיקה מול משרד האוצר, אינה עומדת בניגוד להיגיון ולדרך הישר. בארצות רבות נוצריות בעולם מסעדות, אכסניות ושאר מוסדות מניבי רווח תחת בעלות הכנסייה, משלמים מיסים. ראשי הכנסיות מאשימים את ישראל שהיא משנה את ה״סטאטוס קוו״, משום שהיו פטורים מתשלום, כל זמן שהאימפריה העות׳מאנית שלטה באזור. ובכן, לידיעת ראשי הכנסיות הריני מזכירה שבכול התקופה העות׳מאנית נדרשו נוצרים לשלם מס גולגולת, נדרשו לשלם דמי כניסה לכנסיית הקבר ונאסרו עליהם איסורים רבים, כגון צלצול בפעמונים. אם רוצים ראשי הכנסיות להחזיר ״סטאטוס קוו עות׳מאני״ , האם ירצו לחדש גם את כול המוזכר לעיל? אין ספק שמאחורי הסערה בכוס התה הלוהטת הזו, עומד ניסיון של ראש כנסיה (בלי שמות), להתנער מאשמת מכירת אדמות ליהודים. אשמה זו יקשה עליו מאוד לנקות.
מכאן הגוון ההיסטרי של ההודעה, האקט המוגזם של סגירת המקום הקדוש בכול העולם לנוצרים. זכותו של כל גורם לנסות לחסוך בהוצאותיו להתלונן כנגד מיסוי, אולם הצהרה בומבסטית זו מדיפה ריח רע, ומהדהדת רוח אנטי ישראלית ואף אנטי יהודית.
כנסיית הקבר Take 2
טלנובלה: פתיחה, סגירה, פתיחה - בכנסיית הקבר
באופן לא מפתיע, פרשת סגירת כנסיית הקבר זכתה לסיקור מינימלי בתקשורת הישראלית, אבל זעזעה את העולם ואת ציבור מורי הדרך... מורי הדרך היו הראשונים לדווח לציבור הישראלי על סגירת הכנסייה, הם אשר עמדו אובדי עצות נוכח התיירים שלהם ומול הדלת הסגורה. מורה דרך עם קבוצתו הפולנית עמד מול הדלת עם השלט "די לרדיפת הנוצרים" וצלצל אלי במצוקתו להמציא הסבר ראוי על רדיפת היהודים את הנוצרים - לפולנים. הטלפונים, הווטסאפים, הסמסים שטפו אותי. וכך, שעות ספורות לאחר תגובתי למען צבור מורי הדרך, הופיעו דעותיהם ותגובותיהם של מומחים ישראלים כפטריות לאחר גשם. רובם נזעקו להסביר את צעדיהם של הנוצרים. יומיים אח"כ נזעקה מדינת היהודים וקבעה שדרישותיה יידחו לעת עתה. אז באמת מי צודק?
תהיתי ביני לבין עצמי: מה היה אומר ישוע? "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים"? אולי היה מציע לדוג דג ולמצוא בו מטבעות לתשלום הארנונה. נדמה לי שהיה בוכה שוב, ואומר לכולנו שהממון העביר את כולנו על דעתנו ושבית התפילה היה אמור להשאר בית תפילה. כך לפחות נהגה אישיות נוצרית בכירה (מאד – מאד בכירה! בעוד כמה שנים אוכל לחשוף...) שבתוך 12 שעות יצרה עמי קשר והביעה את הזעזוע, התסכול וההתנגדות למהלך זה של הוזלת הכנסייה הקדושה בעולם.
לא עברו שלושה ימים, והנה נוחתת למרקע המחשב שלי התכנית החביבה עלי: חדשות ארץ הקודש של הפרנציסקנים. בכתבה הראשונה (בוידאו המצורף להלן) מסביר הקוסטוס, ראש הפרנציסקנים שומרי ארץ הקודש, כמה קשה היה לו כפרנציסקני הרוצה לשמר את דרכו של פרנציסקוס, להסכים (לסגירת הכנסייה) ולקחת החלטה שאינה שוחרת שלום.
תהיתי: 800 שנים ידע המסדר הזה עליות ומורדות, ימים קשים תחת השליטים השונים קודם לימי שלטון ישראל. כמה פעמים הסכים או יזם קוסטוס זה או אחר לסגור את הדלת נוכח גזירותיהם? שאלה רטורית, זה לא קרה.
ומיד אחרי הכתבה הנ"ל – כתבה המתארת כיצד באקט של סולידריות עולמית, נצבע הקולוסאום באדום, כהזדהות עם הכנסיות המדממות של סוריה, המרטירים הנוצרים שנטבחו בידי דע"ש ושאר זוועות. (צפו בוידאו הבא.) מושג המפתח שהוזכר בכתבה היה "רדיפת הנוצרים". אני מזמינה אותכם לצפות בשתי הכתבות ולהצטרף אלי לאיחולים אמיתיים שבמקומות בהם שולט הצבע האדום של רדיפות מדממות, יהיה (במקרה הגרוע ) רק צבע הכסף.
ובחלומי...
כשתקום סוף סוף מנהלה מסודרת לטיפול בנוצרים, ותינתן הקשבה ועזרה על בסיס קבוע ולא קפריזי של כיבוי שריפות, וכולם יחזרו לפרופורציות ולעשתונות – יכנסו ראשי כנסיית הקבר (ביחד עם ניר ברקת ורחל עזריה?) דרך הדלת הפתוחה ויכרעו מול אבן המשיחה ויבקשו את סליחתה.
הצצה נדירה לכנסיית הקבר? – עוד פיהוק, עוד החמצה
תגובת יסכה הרני לכתבה של יגאל מוסקו "סודות מהקבר" בערוץ 12
על שכזאת אמר ישוע: "טול קורה מבין עינך" (אוונגליון מתי 7: 5 , וכן – ישוע אמר זאת לפני חז"ל)
לפני שבוע וחצי פנה אלי יגאל מוסקו, יוצר כתבות מחונן, לייעוץ לקראת הכנת הכתבה על כנסיית הקבר. מזה מספר שנים שהוא מזמין אותי להתראיין בכתבותיו. הפעם, כאשר אמרתי שאייעץ ואשתתף בתנאי שאסביר מדוע כנסייה זו היא המקום המושלם ללמוד על שתוף פעולה – ניתק קשר. ברור כשמש: כמו עוד מאות ואלפי כתבות שנכתבו וצולמו על כנסיית הקבר – נעים להתבוסס ולהתפלש בצילומי גלימות זוהרות, טקסים צבעוניים, נרות מרצדים, כוכים מסתוריים ו"חשיפת האמת העירומה" של קטנוניות ושקריות! העיקר – לא להציע מבט חדש, רק לחזור למנטרה: דת וכנסייה = סודות, תככים ואלימות. בקיצור – כתבת פיהוק. יגאל מוסקו המחונן - הפעם אכזבת כי החמצת. החמצת להבין את האתגר והמופת הגדולים של המקום הזה ובחרת להחמיץ (תרתי משמע!) כדי לשוב ולהתפלש בפופוליזם המצוי.
ובכן להלן ההצעה שלי, אשר אותה לא תשמעו בעיתונאות המצויה. אולי משום שהיא דורשת מעט יותר תחכום, ובעיקר – דורשת התבוננות פנימה בעצמנו דווקא מתוך כנסיית הקבר.
כנסיית הקבר היא בית לשש עדות נוצריות, אשר באו משלוש יבשות (אורתודכסים ולטינים מאירופה, ארמנים וסיריאנים מאסיה, קופטים ואתיופים מאפריקה), מתפללים בשש שפות שונות (יוונית, לטינית, ארמנית, ארמית, קופטית וגעז), מחזיקים בתאולוגיה שונה לגבי מהותו של ישוע והנגזרות הדתיות של ישועתו. מוזיקליות שונה, בגדים שונים, ריחות שונים, צליינים שונים. בכנסיית הקבר חיים, נעים, ישנים, מתפללים, עורכים טקסים - 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, 12 חודשים בשנה, כל שנה. דמו לעצמכם: שש משפחות הגרות בדירה אחת, מבשלות במטבח אחד, חולקות סלון אחד. כל השנה, כל החיים. האם יכולים אתם לדמיין את עצמכם כך? האם בשלתם עם עוד חמישה טבחים באותו מטבח, באותו זמן? הסטטיסטיקה של הכתבה טוענת שכל 3-4 שנים יש קטטה. כמו כל פופוליסט – הכתב אינו מתעניין כיצד מתפקד המקום בשקט, בסדר מופתי כל אותן מאות אלפי הדקות, השעות הימים והשבועות שבין לבין. מעולם עיתונאים לא התעניינו בשלום. רק דם, ואם אין דם – זה ממש לא מעניין. לשיטתם אני בצרות גדולות ואני מוחה: זה יהיה לא הוגן לבדוק את חיי המשפחה או הזוגיות שלי לפי רגעי הקונפליקט ואי הנחת מבלי להעלות על נס 35 שנים של ביחד. ובמשפחה שלי כולנו מדברים רק שפה אחת וחולקים רק אמונה אחת.
כנסיית הקבר היא הזמנה והזדמנות לכל מי ששייך למין האנושי, לשאול על עצמו ולבדוק את גבולותיו. לראות את חולשות האנושות לצד עוצמת המושג פשרה. הסטטוס קוו (אשר בניגוד לנאמר בכתבה לא הוכתב ע"י העות'מאנים) הוא מצב פשרה שבו אף עדה איננה מאושרת עם חלקה, וכל אחת זוכרת את ימי תפארתה ואת זכויותיה האופטימליות. ודווקא משום כך, כאשר כל עדה מרגישה מקופחת וצודקת – יכולים כולם לחלוק את אותו גג. הידיעה שכל אחד נאלץ לוותר על חלומו המלא, להכיר בקיומן של קהילות שונות שחיות בתוכנו, ולשתף פעולה
ב 95% מהזמן... זו הגדולה של המקום.
כמי שגרה בבית משותף לשני עמים, עם שתי שפות, ושלוש זהויות דתיות – נדמה לי שארץ הקודש אשר תחת מדינת ישראל – צריכה ללמוד משהו מכנסיית הקבר. במציאות של הסכסוך שלנו - סולמות יש לנו בלי סוף, וזכויות נקיון שעליהם תמות נפשנו (כאשר מתנוסס דגל ישראל עצום מימדים מעל שכונה מוסלמית במזרח ירושלים - האם נניח למקומיים להסירו כי מסמן את חזקתנו? האם כאשר יבואו עובדי הווקף לנקות את רחבת הכותל – נעתר לנדיבותם בחנניות כפי שמוסקו היה מצפה שיקרה בכנסיית הקבר? האם יציג בפנינו בית תפילה המשותף ליהודים אורתודוכסים, ליטאים, חסידים, לאומיים , רפורמים וקונסרבטיבים? והאם נתבשם בשיתוף המוסכם על זכויות תפילה בכותל לכלל בעלי/בעלות זהות יהודית?)
הגיע הזמן לבוא לכנסיית הקבר ובאומץ מוסרי לבחון וללמוד כיצד חיים ביחד. זה כמובן אם תבחרו לבקר בה ב95% ימי השלווה ושתוף הפעולה שבה. אם אתם פופוליסטים, צפו בעוד כתבה מהסוג המגחיך, החוסכת מכם את ההצעה "טול קורה מבין עינך". ואני אמשיך להתפלל לסטאטוס קוו ברחבת הכותל, כזה שיאפשר תפילה באותו מקום, באותו זמן, זה לצד זה של כל נציגי הזהויות היהודיות הקיימות. אתפשר על פחות ממאה אחוז של שלווה. מוכנה אפילו להתפשר על קטטה פעם ב 3- 4 שנים. מזמינה את הרב רבינוביץ' ואת יתר ראשי האורתודוכסיה היהודית ההגמונית לסיור בנושא חיים ותפילה בצוותא בכנסיית הקבר.
"קרקעות הכנסיה" - עמדת חוכרי הדירות
The Holy Sepulchre / Jerome Murphy O’Connor
One expects the central shrine of Christendom to stand out in majestic isolation, but anonymous buildings cling to it like barnacles.
One looks for numinous light, but it is dark and cramped.
One hopes for peace, but the ear is assailed by a cacophony of warring chants.
One desires holiness, only to encounter a jealous possessiveness: the six groups of occupants – Latin Catholics, Greek Orthodox, Armenians, Copts, Syrian, Ethiopians – watch one another suspiciously for any infringement of rights.
The frailty of humanity is nowhere more apparent then here; it epitomizes the human condition. The empty who come to be filled will leave desolate; those who permit the church to question them may begin to understand why hundreds of thousands thought it worthwhile to risk death or slavery in order to pray here.
ארמנים
סיריאנים
קופטים
אתיופים
קותולים
ואורתודוקסים
