ה"פילוקסניה" של אירינרכוס ידועה לרבים: המונים מבקרים את הגן, נכנסים לכנסייה, פוסעים לאורך החוף הקסום. איזה עוד מקום לצד הכנרת, מטופח וקסום פותח שעריו חינם אין כסף? סבורני שאין עוד הרבה מקומות בהם יודע המבקר שניתנה לו זכות להנות מגן עדן בלי שעמל בו כלל. הנזיר אירינרכוס מקבל את פנינו – מורי הדרך והמבקרים כל השנים בחיוך, באהדה, לא גובה דמי כניסה ואינו מביע העדפה או דחייה כלפי בני הדתות השונות. כמו אברהם, הוא מקבל את הזרים אשר מגיעים מאין שהם מגיעים. ללא סלקציה.

והנה הגיע הרגע להודות על הטוב הזה.
להיות מחזירי טובה להכנסת האורחים בת שלושים השנים.

במהלך תקופת הקורונה, יצא אירינרכוס לעזור לידידו, אב המנזר של כנסיית ההשתנות בהר תבור. בהיותו על פיגומים בני 4 מטרים, קרס וצלל מטה, נבלם לרגע ע"י קורה באמצע הדרך ואז נחת במלוא כובד גופו על גולגלתו.

ברגעי ההכרה האחרונים, זכה להרגיש כיצד יוצאת נשמתו וכיצד הסתכל על עצמו "מחוץ לגוף". מדוע, שאל את עצמו, לעלות לגן עדן כאשר כאן, עלי אדמות,  אני חי לי בגן עדן? האמבולנס פינה אותו לבית החולים הקרוב ומשם לבית חולים רמב"ם – רק שם יכלו לטפל בפציעת ראש קשה זאת.

לאחר שבועות בבית החולים, בקשו הרופאים להשאיר את  אירינרכוס בבית חולים שיקומי, אך הוא העדיף להשתקם בביתו שבמנזר בכפר נחום.

המכה הנוספת שנחתה עליו הייתה בחוזרו: בימי אשפוזו, הגיעו גנבים, שברו את חלון הכנסייה, פרצו אליה וגנבו כל דבר שהיה יקר בה. אפילו את הארטופוריון לקחו! (ארטופוריון הוא המיכל היקר והקדוש בו נשמר הלחם המקודש).

בעוד שלושה שבועות יהיה זה החג של הכנסייה של כפר נחום: החג של השליחים.
הייתי רוצה שנחזיר תודה להכנסת האורחים בת שלושים השנים של אברהם אבינו של כפר נחום. לכבוד החג, נעביר אליו את מה שייאסף מכל מורי הדרך המוקירים אותו ואת פעלו, וכל המבקרים הנהנים מהאתר. אולי יבחר לקנות בכספי התרומה שיקבל ארטופוריון חדש, או יביא פועל שיקל עליו את מעמל גן העדן שלו.
אני משוכנעת שרבים כמוני ירצו להביע בסכום צנוע רחשי תודה ואחולי החלמה. בבקשה אל תתנפלו עליו עכשיו במבול של טלפונים ושאר מסרונים. כאשר ייאסף הכסף, יקבל יחד עם אחולי ההחלמה את שמות כל התורמים.
ושנזכה לשוב ולהיות כמלאכים שהגיעו לאברהם, אורחים לאירינרכוס, שייבדל לחיים אורוכים ובריאים.

.