​

​הנוצרים האתיופים ראו עצמם כבני ישראל, כבני מורשת התנ"ך.

עד המהפכה ב-1974, בה הופרדה הדת מהמדינה, עמד הקיסר בראש הכנסייה.

הפזורה האתיופית בעולם הינה תופעה חדשה יחסית. בארה"ב נמצאים כמיליון אתיופים, 150,000 מהם בסביבת וושינגטון הבירה.

נגיד בוודאות: הנצרות הגיעה לאתיופיה לפני שהנצרות הגיעה לאירופה. היא הגיעה במחצית הראשונה של המאה ה-4, קצת אחרי שהגיעה לארמניה. כלומר מדובר על תקופה מוקדמת.

היו השפעות של יהודים על תרבות אתיופיה. בשפת הגעז, שהיא שפה שמית ,ישנן מילים דומות לעברית ובתרגום האתיופי הנוצרי של התנ"ך ישנן מילים מעברית ומארמית כגון:

תורה בשפת הגעז היא אורית (אורייתא)

אמונה = איימנות

אבונא = אבינו

לימות השבוע, כמו בעברית, ישנו מיספור. יום ששי בגעז הוא ערב (ערב) סנבת (שבת).

כל החוקרים מסכימים שמושגים אלו היו עוד לפני הגעת הנצרות ובעת תרגום התנ"ך מיוונית לגעז – המושגים הללו כבר היו קיימים באוצר המילים.

מנהגים נוספים הדומים למנהגים יהודיים:

אזור הסקרמנטים בכנסייה האתיופית נקרא קדיסאקדוסן = קודש הקודשים, שם נמצא הטבות (tabot) המסמל את ארון הקודש.

נוצרים אתיופים לא אוכלים חזיר.

נוצרים אתיופים, בימי הביניים לפחות, לא עבדו בשבת.

נהגו למול את הבנים ביום השמיני.

האתיופים עושים טבילה לבנים לאחר 40 יום ולבנות לאחר 80 יום וזה מזכיר את ימי הטהרה של היולדת.

מכאן שזוהי נצרות שיש בה אלמנטים יהודים.

מנין הגיעה ההשפעה היהודית?

יתכן שהיהודים הגיעו לאתיופיה מתימן הסמוכה או הגיעו במעלה הנילוס ממצרים.

אגב, את הקשר בין אריה שהוא הקיסר בן שלמה משבט יהודה (גור אריה יהודה) עושים הפורטוגלים במאות 16, 17.

מה מקור העם האתיופי?

האגדה האתיופית מספרת על מלכת שבא מאקסום, שבאה למלך שלמה. למעשה, מבחינה היסטורית, ישנו פער של אלף שנים בין ממלכת אקסום ומלכת שבא. כלומר זוהי מסורת נטולת עובדות היסטוריות.

במרכז הסיפור של מלכת שבא ומלך שלמה מסופר על הלילה אחרון לפני שהיא חוזרת לארצה. שלמה המלך מזמין אותה לבלות לילה בחדרו. היא מסרבת. הוא מזמין אותה לסעודה ומצווה עליה שלא תיגעבדבר השייך לו. נותן לה אוכל חריף ומצמיא ושם ליד מיטתה כד מים. באמצע הלילה, היא שותה מכדו ובכך הפרה ההסכםונאלצה לבלות במיטתו. כאשר חוזרת לארצה, היא יולדת את ילדם המשותף שנקרא מנליק= בן מלך ובמקורות אבן חכים = בן החכם. הוא הקיסר הראשון ולאחריו מלכו 225 קיסרים, ששלטו באתיופיה יותר מ-3,000 שנים.

לימים, נוסע מנליק לבקר את אביו שלמה וכשהוא חוזר הוא מביא עמו בני כוהנים, יחד עם ארון הקודש שהוא קבל מאביו שלמה המלך. מאז ועד היום הארון נמצא בכנסייה מאובטחת בעיר אקסום ולמעשה רק האתיופים מתהדרים בקיום הפריט הזה אצלם. זה מסביר איך האתיופים הפכו לחלק מעם ישראל - עם הבחירה, בירת אתיופיה הופכת לציון ושליט אתיופיה הואצאצאהמלך שלמה ומלכת שבא.

היו שמות של מלכים כמו עמדא ציון = עמוד ציון, זרע יעקב, דויד השני.

כל השליטים הנוצרים האתיופים רואים עצמם, מבחינה היסטורית, כחלק מבני ישראל.

(הערה: מי הם הפלשמורה? לא יודעים את משמעות השם. אולי: פלש = פולש מורה = ממיר דתו. מדובר שאנשים קרובי משפחה או צאצאי יהודים אתיופים).

כיצד הגיעה הנצרות לאתיופיה?

מספרים על שני אחים מסוריה, פרומנטיוסואדסוס, שבדרכם להודו מצאו עצמם על חוף ים סוף באתיופיה כניצולי סערה. הם נכנסים לחצר השליט ובהיותם משכילים מקבלים תפקידים בכירים.

אחד מהם נוסע למצרים ומספר לאתנסיוס (בישוף אלכסנדריה) על נוצרים באתיופיה, שאין להם כנסייה ואין להם ארגון. מדובר בנוצרים לא מקומיים אלא בסוחרים נוצרים, כמו יוונים. אתנסיוס ממנה אותו לבישוף הראשון של אתיופיה (שנת 340) ושמו: אבונאסלמה = אבינו שלום.

זמן קצר לאחר שובו של הבישוף, מלך אתיופיה מקבל עליו את הנצרות ויחד עמו מתנצרת הממלכה האקסומית.

זו אגדה . אבל יש לנו מטבעות מתקופה זו עם סימן של ירח וצלב. כמו כן ישנן כתובות של השליט עם הקדשות לאלים פגניים, אבל את נצחונו על לוביה מקדיש לאב, הבן ורוח הקודש. מכאן ההוכחה להתנצרותו במאה הרביעית.

הסיפור הזה חשוב מכמה אספקטים:

תהליך קבלת הנצרות באתיופיה היה מלמעלה למטה, מן השליט אל העם.

אתנסיוס בוחר את הבישוף הראשון של אתיופיה ובכך התחיל מסורת שנמשכה עד אמצע המאה 20. ראש הכנסייה המצרית הקופטית ממנה את הבישוף של אתיופיה והוא נזיר קופטי ולא איש מקומי. זהו מצב מוזר: ראש הכנסייה לא חבר הכנסייה שעומד בראשה, יש לו גישות תיאולוגיות שונות, מנהגים שונים ולא מכיר את השפה.

מ-1959 – ראש הכנסייה נבחר ע"י הבישופים של הכנסייה האתיופית. השינוי נעשה בלחץ הקיסר היילהסלאסי*. אבל דה-פקטו הקיסר היה ראש הכנסייה וקבע גם בנושאים תיאולוגיים. כך זה היה עד עליית המשטר המרקסיסטי ב-1974.

היילהסלאלסי זה שם שנתן לעצמו (במקור שמו: טפארי מקונן): היילה = חיל, עוצמה; סלאסי = שלוש: צבא,רוחניות ופוליטיקה, כלומר כוח השילוש. כך חיבר את הדת עם הפוליטיקה.

​

לאחר שהקיסר מנצח במלה"עהשנייה ואתיופיה מקבלת עצמאות, הוא מנתק את המסורת של בחירת הבישוף האתיופי ע"י הקופטים. הארכיבישוף הראשון של אתיופיה הוא נזיר אתיופי והוא הקים סינוד שימשיך לבחור ארכיבישופים בעתיד.

השם אתיופיה הוא שם יווני לאזור נרחב. השם אתיופיה מופיע בתנ"ךבתרגום למדינת כוש (יש אומרים שפירוש "פנים שרופות"). חבש היא רק האזור הצפוני של אתיופיה (אולי מהמילה הערבית אל-חבשה שמשמעותו "ערב רב" והכוונה לשלל שבטים שמיים שהיגרו לכאן מחצי האי ערב). איביסיניה הוא גלגול השם חבש מערבית ללשונות אירופה ואולי "אבי סיני" והקשר להר סיני וארון הברית).

בתחילת המאה 20, אתיופיה חלק מחלוקה קולוניאלית של אפריקה. אתיופיה מרחיבה את שטחיה מעבר לחבש וזה לא מושג חדש. המדינה והכנסייה תמיד קראו לעצמם בשם זה.

האתיופים אינם יודעים בדיוק מתי הגיעו לא"י ולירושלים. אנו מקבלים עליהם עדויות בארץ מימי הביניים,למשל על כנסייה אתיופית קטנה מעל כנסיית הקבר ושמה דיר אל סולטאן (מנזר הסולטאן הוא שלמה המלך).

האתיופים טוענים שקבלו שטח זה עוד ע"י מלכת שבא, שקבלה אותה משלמה המלך. הלנה, אמו של קונסטנטין, חידשה את הקשר עם האתיופים. סיפורים שונים מנסים לקשור בין מלכת שבא לבין הלנה.ישנה אגדה: כאשר מלכת שבא הגיעה לירושלים היא זיהתה את העץ שיהיה בסיס העץ לצליבת המשיח ובקשה משלמה להשמידו. זה לא נעשה ולימים הלנה מגלה את הצלב והופכת את ירושלים לעיר נוצרית וכמובן לאתיופים קשר עם הצלב.

הקופטים תובעים בעלות על שטח כיון שמשך שנים עמד בראש הכנסייה האתיופית ארכיבישוף קופטי ולכן הקופטים - הם כנסיית העל והשטח שלהם. הוויכוח נשאר. אבל יש לכך השלכה על חיי האתיופים במנזר במקום: בגלל הסטטוס קוו של המקום, אי אפשר לעשות שינויים, שיפוצים, אפילו כאשר ישנה סכנת התמוטטות הרצפה (שהיא הגג של חלק מכנסיית הקבר מתחתה). מראה המקום עושה רושם של כנסייה ענייה ומוזנחת וזה לא המצב. זו כנסייה מבוססת ואם היה מדובר בשיפוצים, היו מגייסים תרומות מצליינים אתיופיים.

בסוף המאה 19, כאשר העיר העתיקה במצב קשה, גם האתיופים יצאו מן החומות והקימו את מה שהיום נקרא רח' החבשים. את הכנסייה יזם קיסר אתיופיה דאז –יהונס, שבמלחמותיו נגד המצרים תפס שלל וזהב רב ובקש לקנות בהם אדמות בא"י ולבנות כנסייה.

הכנסייה ברח' החבשים היא כנסייה אתיופית - מסורתית - קלאסית – עגולה. (היום נבנות כנסיות מודרניות-מערביות). שם הכנסייה בתרגום לעברית"ההר של גן עדן". ה"טבות" – דגם ארון הברית מוקדש לבתולה מרים ולכם חוגגים שם באופן מיוחד את החגים הקשורים במרים, בעוד שבכנסיית הקבר חוגגים את החגים הקשורים לישו.

את התפילה השבועית עורכים ביום שבת וזאת עפ"י המסורת האתיופית וגם בהתאמה לחיי היומיום בארץ.

בכנסייה ישנה הפרדה. גברים ונשים נכנסים מכניסות שונות. בצד עומדים הכוהנים ובמרכז ה"טבות" שסגור לקהל וגם סגור למאמינים כאשר נערכים הסקרמנטים.

עם תחילת המיסה – אין כניסה לכנסייה והמאמין המאחר נשאר בחצר.

 

אירועים חשובים

אחד האירועים להבנת הכנסייה אתיופית בירושלים זה הכיבוש האיטלקי את אתיופיה ב-1935-6. הקיסר היילהסלאסי מודח ובורח לירושלים. תחילה מתגורר במלון המלך דוד, אח"כ בבית ברחביה. סה"כ היה בא"י כמה שבועות מתוך 5 שנות גלותו. את רוב הזמן בילה באנגליה.

היילהסלאסי ניסה להכניס את הכנסייה בירושלים תחת חסותו. אבל כאשר שהה בירושלים נתן לכנסייה אוטונומיה כמעט מלאה כדי לנתק אותה מדרישות של האיטלקים לשלוט ברכוש האתיופי מחוץ לאתיופיה. עד היום האוטונומיה הזו נשמרת וזה המקום היחידי בעולם,שכומר נשלח לשירות בא"י ע"י הארכיבישוף האתיופי ומרגע זה – הארכיבישוף מאבד כל סמכות לגביו והוא עובר לסמכות ראש הכנסייה המקומית. התגובה הזו לכיבוש האיטלקי מצילה את הכנסייה בזמן המהפכה המרקסיסטית.

1948 – הכנסייה מתמודדת עם הפיצול בין העיר העתיקה והחדשה.

1959 – הכנסייה האתיופית לא תלויה בקופטים, היא עצמאית לחלוטין. לראשונה, מי שיושב בירושלים מקבל מעמד בישוף (לעומת מעמד "מורה") והוא משתתף בסינוד של בישופי הכנסיות האתיופיות מכל העולם כבישוף עצמאי.

 

הפטריארכיה האתיופית

הרכוש שיש להם בא"י:

מנזר דיר אל סולטאן.

הכנסייה ברח' החבשים

בית הארכיבישוף + כנסייה קטנה בעיר העתיקה.

כנסייה ביריחו.

אל עזרייה– בית אבות לגמלאי הכנסייה.

מקום קטן בבית לחם.

 

ההיררכיה בירושלים:

ראש הכנסייה, הארכיבישוף הנוכחי הוא אבונאמתיאס.הואמקבל את המינוי מראש הכנסייה באתיופיה וזה היום מצב בעייתי. יש פילוג* ויש כאלו שאינם נאמנים לפטריארך באתיופיה.

לכל מנזר יש אחראי.

הפילוג: ב-1974 ישנה מהפכה באתיופיה, הקיסר הודח ונרצח ע"י חונטה צבאית-מרקסיסטית. אתיופיה הופכת בתקופת המלחמה הקרה לחלק מהגוש המזרחי. יחד עם נפילת הקיסר – מתנתק הקשר דת-מדינה. השליטים החדשים מנסים להחליש את הכנסייה: מדיניות כללית של הלאמת קרקעות ורכוש פרט, כוללרכוש הכנסייה ולכן אם הכנסייה הייתה מתקיימת מדמי שכירות של רכושה –במצב החדש, אין לה יותר בסיס קיום.השליטים מאשימים את הפטריארך בשחיתות ומוציאים אותו להורג עם ראשי כנסייה נוספים. ממנים במקומו פטריארך אחר: נזיר מתבודד, מנותק מענייני היום ומניהול עניני הכנסייה.

.גם ב-1991 ישנם באתיופיה חילופי שלטוןואחד הדברים הראשונים שהשלטון החדש עושה –מודיע שראש הכנסייה התפטר.השלטון ממנה פטריארך חדש. הפטריארך המודח יוצא לארה"ב ומודיע שהוא הודח ורואה עצמו עדין בישוף. מכאן ישנם שני פטריארכים ובישופים שמתמנים ע"י שניהם.

 

בתקופת המשטר המרקסיסטי קרה דבר מפתיע: הניסיון להחליש את הכנסייה האתיופית - בעצם הציל אותה! בתקופת הקיסר כראש הכנסייה, היא הייתה קשורה למשטר, הייתה ייצוג של אליטות, שמרנית ומנותקת מהעם ופתאום הפכה להיותתלויה במאמינים (אין לה יותר מקורות מימון עצמאיים). המאמינים ראו בה את נציגת העםומרכז ההתנגדות למשטר. אם כיכר מסקל (צלב באתיופית) הפכה לכיכר המהפכה אז המאמינים אימצו לעצמם מקום אחר. צעירים אתיופים מקיימים מנהגים דתיים כמו צומות, תפילות בשעות לא שגרתיות, בניגוד להחלטות השלטון.

הכנסייה והשלטון החלו להתקרב בגלל אינטרסים משותפים: סוף המלחמה הקרה, נפילת ברה"מ, נפילת מגיסטו (קבל מקלט מדיני בזימבבואה). התנגדות לאריתריאה.

דווקא הריחוק בין דת ומדינה שמר על הכנסייה האתיופית!

גם הכנסייה בא"י חזרה לחיים רגילים.הרכוש שלה ניצל בזכות האוטונומיה שהעניק לה הקיסר היילהסלאסי בתקופת הכיבוש האיטלקי. את הארכיבישוף בוחרים באתיופיה, אבל הוא איש מקומי.

עד 1989 – לא היו יחסים דיפלומטיים עם ישראל. זה השפיע על מרכזיות הכנסייה האתיופית בירושלים.

ישנם גבולות פתוחים לצליינות מאתיופיה וירושלים הופכת למרכז הפזורה האתיופית בעולם ולמקום מפגש.

מעל הכנסייה האתיופית מונף דגל אתיופי "פרווה": אדום, ירוק, צהוב אבל בלי סמל באמצע - של שום משטר.

היום המשטר פרו מערבי, קפיטליסטי. מצב זכויות האדם לא טוב. אין דמוקרטיה. הם מסבירים זאת בגלל השכנים שלהם: סומליה, סודן אריתריאה. לכן באופן יחסי זהו משטר הרבה יותר טוב מאלו שהיו לפניו ומאלו של שכניו.

 

אריתריאה – 1993 קבלה עצמאות. קבעה חוקה אלא שלעולם לא היו בה בחירות. אין חופש דת, דיבור, תקשורת. 20% מאזרחיה ברחו ממנה. הכנסייה הפכה עצמאית. אבל בארץ היא אינה גוף מוכר. האריתראים בארץ מתחתנים בכנסייה אתיופית ובה עורכים טבילות. רוב המתפללים בירושלים המערבית הם אריתראים. רוב הקהילה האתיופית היא נזירים.

בסוף התפילות המשותפות, האתיופים מתכנסים בנפרד לדרשה, שירה וכו'. האריתראים לא מרגישים שייכות והאתיופים רואים בהם נחותים. (אריתראי מקבל מקלט מדיני וחושב שיגיד שהוא נוצרי גם אם הוא מוסלמי)

הכנסייה האתיופית מורכבת מאנשי כמורה + בודדים שנשארו מתקופת הכיבוש האיטלקי. ב-20 השנים האחרונות היא מבוססת על מהגרים ופליטים.

בארץ הכמורה מתקיימת מבעלות על רכוש מושכר ותרומות מחו"ל ולכן אנשי הדת מרגישים מורמים מעם.

בארה"ב אנשי הקהילה הם בעלי הבית של הכנסייה. הם מפרנסים את הכמורה ולכן אנשי הכמורה מכבדים ומשרתים אותם.